הסרטון הזה מסביר את הפקודה שתשתמשו בה במעבדה כדי לשלוח פרומפטים למודלים מה-shell. נעבור עליה קודם ב-Claude Code, ובסוף נראה את הפקודה המקבילה ב-Codex.
הנה הדרך שבה הרצתם את Claude Code עד עכשיו. מקלידים claude, נפתח סשן, שואלים אותו שאלה, מקבלים תשובה, ושורת הקלט מחכה לתור הבא שלכם. הסשן מעביר הלאה את השיחה ואת תוצאות הכלים, כהקשר לתור הבא.
יש דרך שנייה להריץ אותו. מוסיפים את הדגל -p, ושמים את הפרומפט ישר בשורת הפקודה. Claude Code מטפל בבקשה, מדפיס את התשובה, ויוצא בחזרה ל-shell שלכם. לא נכנסים לשורת הקלט האינטראקטיבית. אנחנו קוראים לזה מצב חד-פעמי.
בלי אפשרות continue או resume, כל קריאה מתחילה שיחה חדשה. בסשן אינטראקטיבי, שאלת המשך יכולה להתייחס לשאלה קודמת. בקריאה חד-פעמית חדשה, השאלה הקודמת הזאת לא קיימת. המודל אולי עדיין יענה על שאלת ההמשך, אבל הוא צריך לעשות את זה בלי לדעת מה היה באינטראקציה הקודמת.
הכינוי חד-פעמי מתאר את הצד שלכם בהתכתבות. הרתמה עדיין יכולה להריץ את לולאת הסוכן כמה פעמים, ולטפל בקריאות לכלים לפני שהיא מדפיסה את התשובה הסופית. פרומפט אחד לא אומר שיש רק בקשה אחת למודל.
הפרומפט לא חייב להיות ארגומנט במרכאות בשורת הפקודה. הוא יכול להגיע דרך הקלט הסטנדרטי במקום. כאן echo כותב את הפרומפט, והפייפ מעביר אותו ל-claude -p. זה מספק את אותו פרומפט כמו הארגומנט במרכאות.
הקלט הסטנדרטי שימושי לפרומפט ששמור בקובץ או מיוצר על ידי תוכנית אחרת. אפשר להעביר את התוכן ישירות במקום לשים את כל הפרומפט בתוך פקודת shell. כשמשתמשים במשתנה, תשאירו אותו במרכאות, כמו בדוגמה.
כאן הפרומפט יושב במשתנה shell, ולולאה שולחת אותו חמש פעמים, ומתחילה שיחה חדשה בכל פעם. השאלה על mutex היא רק דוגמה לתחביר של הפקודה. מכיוון שהמודל דוגם את הפלט שלו, פרומפטים זהים יכולים לייצר תשובות שונות. הרצות חוזרות מראות לנו כמה פעמים התשובה נכונה באותם תנאים.
הפס הזה מראה את חלון ההקשר. זה כל מה שהמודל מקבל בבקשה אחת. כברירת מחדל, מצב חד-פעמי עדיין מוסיף את החלקים של הרתמה עצמה. אלה ההוראות שלה, הגדרות הכלים שלה, וכל קובצי ההוראות הרלוונטיים. הפרומפט שלכם הוא רק חלק קטן ממה שהמודל מקבל. כדי להשוות מודלים ופרומפטים במעבדה, צריך לשלוט במה שהרתמה מוסיפה. שלוש הגדרות מוציאות את החלקים האלה, אחד בכל פעם.
ההגדרה הראשונה היא --system-prompt. הוא מחליף את ההוראות של הרתמה עצמה במחרוזת שאתם נותנים. ההוראות הרגילות מתארות איך לעבוד כסוכן קוד. כאן אנחנו מחליפים אותן בהוראה קצרה אחת: you are a helpful assistant.
ההגדרה השנייה היא --tools. היא מפרטת את הכלים המובנים שהמודל רשאי להשתמש בהם. תנו לה מחרוזת ריקה, ואף כלי מובנה לא יהיה זמין. תנטרלו גם את כלי ה-MCP החיצוניים. כשהגישה לכלים מנוטרלת, המודל לא יכול להשתמש ברתמה כדי לקרוא קובץ או להריץ קוד. הוא צריך לייצר את התשובה מההקשר שסופק וממה שלמד באימון.
ההגדרה השלישית היא התיקייה שבה מריצים. אם משתמשים בתיקייה ריקה, לא נטען אף קובץ הוראות של פרויקט. הוראות מתיקיות אב ומרמת המשתמש וזיכרונות שמורים עדיין יכולים להיכלל. אז תבדקו מה נטען אצלכם, ותדאגו שזה יהיה זהה בכל התנאים, אם אתם עורכים ניסויים בשיטה הזאת.
הדגל model בוחר איזה מודל מקבל את הפרומפט. המעבדה מתחילה עם Haiku, האפשרות המהירה והזולה יותר בקבוצה שמוצגת כאן.
שתי האפשרויות האחרות שמוצגות הן Sonnet ו-Opus. הן מציעות איזונים שונים בין יכולת, מהירות ועלות. Haiku מכוון לעבודה מהירה וזולה יותר, בעוד ש-Opus מכוון למשימות קשות יותר.
הדגל --model עם הערך haiku שולח את הקריאה הזאת ל-Haiku. כדי להשוות ל-Sonnet או ל-Opus, תשנו את הערך הזה ותשלחו את אותם פרומפטים. תרשמו איזו גרסת מודל טיפלה בכל קבוצת הרצות.
המעבדה שואלת אם לבקש מהמודל לכתוב את המחשבות שלו ולפתור שלב אחר שלב, משנה כמה פעמים הוא עונה נכון. כדי להבין את ההשוואה הזאת, צריך להבחין בין שלבים בתשובה הגלויה לבין טוקני חשיבה נפרדים. מודל חשיבה יכול לייצר טוקני חשיבה לפני התשובה הסופית שלו. הטוקנים האלה נפרדים מהתשובה שאתם בדרך כלל קוראים.
טוקני חשיבה נוצרים באותו תהליך של ניבוי הטוקן הבא כמו התשובה, כשכל טוקן משתמש בהקשר שלפניו. זה נותן למודל מרחב לנסות גישה ולבדוק תוצאות ביניים לפני שהוא עונה. זה יכול לעזור בבעיות קשות, אבל ייצור הטוקנים הנוספים האלה גם לוקח זמן וכוח חישוב.
יש שני אמצעי שליטה קשורים. רמת המאמץ קובעת כמה חשיבה לבקש. בסשן מקלידים /effort, ובשורת הפקודה מוסיפים את הדגל --effort. זו לא ספירת טוקנים מדויקת. במודלים עם תקציב חשיבה קבוע, MAX_THINKING_TOKENS קובע את התקציב הזה במספר. המעבדה משתמשת באפס כדי לנטרל חשיבה נפרדת.
כשחשיבה נפרדת מנוטרלת, היצירה מתחילה בתשובה הגלויה ולא בקטע חשיבה נפרד. למודל עדיין יש את האימון שלו והוא עדיין מייצר טוקן אחד בכל פעם. הוא גם יכול לכתוב שלבי ביניים בתשובה הגלויה אם תבקשו ממנו.
ב-pipeline הזה, השמה לפני פקודה קובעת משתנה סביבה לפקודה הזאת. תשימו אותה בצד של הפייפ שבו היא נחוצה. בשורה הזאת היא יושבת אחרי הפייפ וממש לפני המילה claude, אז claude הוא זה שמקבל אותה.
תזיזו את ההשמה לפני echo, והיא חלה על echo. תהליך claude לא מקבל את ההשמה הזאת, אז הוא משתמש בהגדרת החשיבה שהייתה לו ממילא. אם השוואה נראית מפתיעה, תבדקו שההגדרה הגיעה לתהליך שהתכוונתם לבדוק.
זאת הפקודה שמתחילים איתה בדף ההנחיות של מעבדה 2, עם ההגדרות שהרגע הסברנו. תשימו במשתנה PROMPT את הפרומפט שאתם צריכים, ואז תריצו את הפקודה מהתיקייה הריקה שהכנתם.
תשנו דבר אחד בכל פעם. למשל, כדי לבדוק אם לבקש את דרך הפתרון עוזר, תשאירו את המודל ואת הבעיה קבועים ותשנו רק את ההוראה הזאת בפרומפט. תשאירו את הכלים ואת החשיבה הנפרדת מנוטרלים לאורך כל המעבדה, ותדאגו שפרומפט המערכת והזיכרון שנטען יישארו זהים.
תחזרו על כל קלט מספר פעמים בכל הגדרה, עם שיחה חדשה בכל פעם, ותרשמו כמה פעמים התשובה נכונה. תשתמשו בסוכן שלכם כדי לבנות תוכנית מדידה שעוטפת את הפקודה הזאת. תחליטו איך לבדוק תשובות לפני שמריצים אותה, ואז תעברו על כמה תשובות כדי לוודא שהתוכנית נותנת להן את הציון הנכון.
אם התקנתם Codex במקום Claude Code, בדף ההנחיות יש את אותה פקודה בשבילו. הנה היא, עם כל הדגלים כבר מוגדרים. codex exec הוא המצב החד-פעמי שלו, ושאר השורה בוחרת את המודל, מכבה את החשיבה הנפרדת, מחליפה את הוראות ברירת המחדל, ומנטרלת את הכלים. אתם לא צריכים לזכור את הדגלים האלה בעל פה. בדף ההנחיות הפקודה מוכנה להעתקה, והוא מסביר מה כל דגל עושה.
בצד של Codex, המודלים שאפשר לבחור הם Sol, Terra ו-Luna, וגם Astra. יש הבדל אחד שכדאי לזכור. ל-Astra אין הגדרה שמכבה את החשיבה. רמת המאמץ הנמוכה ביותר שלו היא low, אז הוא תמיד חושב קצת. אם אתם בודקים אותו, ציינו את זה בדוח. עכשיו יש לכם דרך להפוך את השאלות שלכם על המודל לניסויים. תוכנית המדידה שלכם יכולה לאסוף את התשובות, ומהתוצאות תוכלו לגלות אילו שינויים עוזרים בבעיה שבחרתם.