כשעובדים עם סוכן, יש הוראות שחוזרות על עצמן שוב ושוב. אולי יש לכם דרך משלכם לדון בפיצ'ר, לעבור על קוד, או להכין release. skill שומר את הנוהל הזה זמין לרגע שתצטרכו אותו. נכתוב אחד כזה, נראה איך הוא נטען, ונראה איך השימוש בו עוזר לנו לשפר את ההוראות. השאלה החשובה היא אם ה-skill באמת משפר את העבודה.
נניח שאתם רוצים לדון בפיצ'ר לפני שהסוכן מממש אותו. אתם רוצים שהסוכן יקרא את ההקשר הרלוונטי של הפרויקט, יעלה החלטות שעדיין פתוחות, וירשום מה סיכמתם לבנות. אפשר להסביר את הנוהל הזה מחדש בכל שיחה. ברגע שמצאתם דרך עבודה שאתם רוצים לחזור עליה, כדאי לשמור את ההוראות האלה בקובץ.
skill אורז הוראות לשימוש חוזר, והסוכן טוען אותן כשצריך. אפשר להפעיל אותו לפי שם, והסוכן יכול גם לבחור בו בעצמו כשהתיאור שלו מתאים למשימה. טעינת הקובץ מוסיפה הוראות להקשר של המודל. היא לא משנה את המשקולות המאומנות של המודל. נחזור לשיפור הנוהל אחרי שנשתמש בו.
ב-Claude Code, skill של פרויקט יושב בתיקייה בתוך .claude/skills. התיקייה שלנו נקראת spec-discussion, ובתוכה SKILL.md. עשו קומיט לקבצים האלה כדי לשתף את הנוהל עם מי שעובד על המאגר. בשביל skill אישי שזמין בכל הפרויקטים המקומיים שלכם, השתמשו בתיקיית skills שבתוך .claude בתיקיית הבית שלכם. גם פלאגינים יכולים לארוז skills.
הקובץ מתחיל ב-front matter בפורמט YAML, בין שתי שורות של שלושה מקפים. שורת המקפים הפותחת חייבת להיות השורה הראשונה בקובץ. תנו ל-skill שם שתואם את התיקייה שלו, ותיאור שאומר מה הוא עושה ומתי להשתמש בו. הגוף הוא Markdown רגיל, ובו הנוהל עצמו. מבנה התיקייה והקובץ הזה עוקב אחרי התקן Agent Skills, אם כי נתיבי ההתקנה והגדרות נוספות שונים מכלי לכלי.
התיאור עוזר לסוכן להחליט אם לטעון את ההוראות. כתבו מה ה-skill עושה, ובאיזה מצב הוא עוזר. בדוגמה שלנו, התנאי המועיל הוא פיצ'ר עם החלטות תכנון חשובות שעדיין פתוחות. זה שאין מפרט עדיין לא סיבה לעצור כל שינוי קטן בשביל סבב שאלות.
התיאור הזה כולל בקשה מפורשת לדיון תכנון, ופיצ'ר שההתנהגות, ההיקף או ההשתלבות שלו עדיין דורשים מחשבה. הוא גם מוציא מהכלל שינויים שגרתיים עם דרישות ברורות. גם מפרט קיים יכול לדרוש דיון כשהפיצ'ר משתנה. הגבולות האלה עוזרים לסוכן לבחור בנוהל דווקא בעבודה שבה הוא מועיל.
אחרי ה-front matter מגיע הגוף, והגוף הוא הנוהל עצמו. זה Markdown רגיל, שכתוב כהוראות לסוכן, בסדר שבו אתם רוצים שהן יבוצעו. הדוגמה הזאת מתחילה במה לקרוא ומה לשאול, וממשיכה למה לכתוב ומתי לעצור. כל צעד אומר מה לעשות, במשפטים פשוטים, וכלל שחשוב לכם נכנס בתור כלל, כי הסוכן עוקב אחרי הטקסט כלשונו. הצעדים עצמם הם דרך אחת לנהל דיון תכנון. מה שחשוב לכתיבת skill הוא המבנה: מה לקרוא, מה לשאול, מה לכתוב, ומתי לעצור.
מפעילים את ה-skill בהקלדת /spec-discussion ואחריו הבקשה שלכם. בדקו שההוראות שלו נטענות. אם Claude Code לא מוצא אותו, בדקו את התיקייה, את שם הקובץ, ומאיפה הפעלתם את הסשן. ההפעלה הישירה הזאת היא דרך פשוטה לנסות את הנוהל בלי להיות תלויים קודם כול בבחירה האוטומטית.
הסוכן ממשיך איתכם את הדיון, עובר על ההחלטות, ומעדכן את הטיוטה. תוך כדי העבודה, בחנו גם את הפיצ'ר המוצע וגם את הנוהל עצמו. האם השאלות מועילות? האם הסוכן משתמש בתשובות שכבר נתתם? האם התוצאה הכתובה נאמנה למה שסיכמתם? מהעבודה הזאת תלמדו על ה-skill יותר מאשר מזה שהשם שלו הופיע בממשק.
התחילו מגרסה ראשונה שימושית ונסו אותה על עבודה אמיתית. בחנו מה הסוכן עושה, זהו מה עזר ומה הפריע, ותקנו את ההוראות. כתיבת skill היא תהליך איטרטיבי. התיאור הראשון שלכם לנוהל ישמיט לא פעם החלטה, או יכלול שלב שמתברר כמיותר.
שפטו את ה-skill לפי מה שהוא תורם. האם הוא תופס החלטות שאחרת הייתם מפספסים? האם הוא חוסך לכם לחזור על אותו תיקון? האם הוא מייצר משהו שקל יותר לעבור עליו? skill שמוסיף שאלות וטקסים בלי לשפר את העבודה, צריך לשנות או להסיר. יותר skills זה לא התקדמות בפני עצמה.
השוו את אותה בקשה בשני סשנים חדשים, עם ה-skill ובלעדיו. בלעדיו, הסוכן ניגש לאתחל את הפרויקט והגיע לבקשת הרשאה. איתו, כשהופעל לפי שם, הסוכן קרא קודם את הפרויקט הריק, לא מצא החלטות שכבר התקבלו, ולפני הכול שאל שאלת תכנון על האחסון. זה מראה שינוי מוחשי באופן שבו העבודה מתחילה. חפשו החלטות חשובות שהדיון מעלה עוד לפני המימוש.
הדיון ממשיך משם. תוך כדי העבודה, השוו כמה הסברים ותיקונים אתם צריכים לספק, לעומת משימות דומות שבהן לא השתמשתם ב-skill. שיחה ארוכה יותר משתלמת כשהיא פותרת שאלות מועילות. שאלות חוזרות או לא רלוונטיות הן סיבה לשנות את הנוהל.
בדקו גם את המפרט שיצא. בדקו אם הוא לוכד את ההתנהגות הרצויה, מתאים לפרויקט הקיים, ושומר את הנימוקים להחלטות החשובות. ההשוואה שבפתיחה מראה שה-skill שינה את הפעולה הראשונה. אם הנוהל כולו עוזר, זה משהו ששופטים לפי העבודה והתוצאה שלה.
הסוכן יכול גם לבחור את ה-skill לפי התיאור שלו. בדקו את זה בקצרה עם בקשה שבה הוא אמור לעזור, ועם אחת שבה הוא אמור לא להפריע. השתמשו בסביבת העבודה הרגילה שלכם, כי הוראות אחרות משפיעות על הבחירה הזאת. אם הוא נבחר לעיתים קרובות מדי, או לא נבחר כשהוא רלוונטי, תקנו את התיאור.
תמיד אפשר להפעיל את ה-skill הזה ישירות כשרוצים את הנוהל שלו. הבחירה האוטומטית היא נוחות, והבדיקה שלה נפרדת מהשיפוט של איכות העבודה. ברגע שה-skill נטען, חזרו לשאלה אם לעבוד לפיו זה מועיל.
שתי הגדרות ב-front matter שולטות במסלולים האלה ב-Claude Code. disable-model-invocation עם הערך true מונע הפעלה אוטומטית, כך שאתם מתחילים את הנוהל בעצמכם. user-invocable עם הערך false מבטל את פקודת הסלאש למשתמש, אבל משאיר את ה-skill זמין למודל. הסתרה של פקודה היא לא גבול של בקרת גישה.
זה גם ניהול ההקשר הלכה למעשה. עבור skills שזמינים לבחירה אוטומטית, הסוכן מתחיל עם רשימה של שמות ותיאורים, ולא עם כל נוהל במלואו. המידע המועט הזה עוזר לו לבחור מה לטעון. לתת קודם תקציר, ופרטים רק כשצריך, זה נקרא חשיפה הדרגתית.
כשמפעילים skill, הגוף שלו נכנס להקשר של השיחה. הגופים של שאר ה-skills נשארים מחוץ לחלון עד שצריך אותם. כך אפשר להחזיק אוסף של נהלים מפורטים זמינים, בלי לטעון את כולם לכל סשן. הוראות שנטענו תופסות הקשר, ויכולות להמשיך להשפיע על תורות מאוחרים יותר.
גם חומר נלווה יכול להיטען באופן דינמי. אם ה-skill מקשר למסמך עזר ארוך יותר, הסוכן קורא את הקובץ הזה כשהנוהל דורש זאת. זה משאיר יותר מקום למשימה הנוכחית מאשר לשים כל נוהל ומסמך עזר בקובץ הוראות שנטען תמיד. שמרו גם על תיאורים תמציתיים, כי הרשימה עצמה תופסת מקום.
שמרו את הגוף ממוקד בשלבים, בהחלטות ובבדיקות שייחודיים לנוהל. שימו הסברים ארוכים בקבצים נלווים, קשרו אליהם, וציינו מתי לקרוא אותם. קיצור מועיל כי הוא מקל למצוא את ההוראות החשובות. השאירו את הפרטים שהסוכן צריך כדי לעשות את העבודה נכון.
חישוב שחוזר על עצמו או בדיקה מכנית שימו בסקריפט, ואמרו לסוכן איך להריץ אותו. ה-skill מסביר את הנוהל, והכלים מבצעים את הפעולות, כולל הרצת הסקריפט הזה. אין צורך שהמודל ישחזר רצף קבוע של פקודות בכל פעם מחדש.
שמרו את הכללים הקבועים של הפרויקט בקובץ ההוראות שלו, כמו CLAUDE.md, ונהלים למשימות מסוימות ב-skills. המנגנונים האלה עובדים יחד. קובץ ההוראות מספק כללים שחלים על כל העבודה, ה-skill מספק את הנוהל הרלוונטי, והכלים מבצעים את הפעולות שלו.
ה-skill build-decks של הקורס הוא דוגמה. הוא מתאר לסוכן איך לעבוד על השקפים והקריינות של סרטוני הקורס. הוא מפנה למסמכי עזר מפורטים, ומסביר איך לבנות ולבדוק את התוצאה. לנוהל הראשי ולחומר הנלווה יש תפקידים שונים. אפשר להשתמש באותו מבנה לשיטת עבודה בפרויקט שלכם.
התחלנו מהוראות שחזרו שוב ושוב, והוסברו מחדש בכל שיחה. עכשיו הן נמצאות בקובץ אחד, הסוכן טוען אותן לפי שם או כשהתיאור מתאים, וכל שימוש מראה לכם מה לתקן בהוראות. בחרו נוהל אחד שאתם חוזרים עליו, כתבו אותו, ושפרו אותו תוך כדי עבודה. השאלה שכדאי להמשיך לשאול היא אם ה-skill משפר את העבודה.